החלטה
זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיבות להימנע מלרכוש מוצרי קמח לפי הפירוט המופיע בנספח א' להסכם שנחתם בין המבקשת למשיבה 2, מכל גוף אחר למעט המבקשת, למשך כל תקופת ההסכם.
המבקשת, טחנות ישראליות בע"מ, עוסקת בייצור מוצרי קמח.
המשיבה 1, סוגת תעשיות בע"מ (להלן: "סוגת"), עוסקת בייצור, אריזה, שיווק והפצה של מוצרי מזון מזה עשרות שנים.
המשיבה 2, א.ע.ר. ימית תעשיות בע"מ (להלן: "ימית"), הינה יזמית בתחום המזון ובין היתר מתווכת בין גורמים יצרניים ושיווקיים בתחום מוצרי המזון בעסקאות ופרויקטים שהיא יוזמת.
ביום 08/03/2010 נחתם הסכם בין המבקשת לבין ימית (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה ימית לרכוש מהמבקשת, באופן בלעדי, מוצרי קמח שתייצר עבורה המבקשת, זאת במסגרת מיזם חדש שעניינו פיתוח, ייצור ושיווק של סדרת מוצרי קמח חדשים אשר ישווקו תחת שמה של סוגת (להלן: "המיזם").
הסכם זה בוטל, לטענת המבקשת תוך הפרת בוטה מצד המשיבות. מכאן הוגשה תביעת המבקשת ובקשתה לאכוף את תנית הבלעדיות בהסכם.
על פי הנטען בבקשה, ימית משמשת כזרועה הביצועית של סוגת והיא חתמה על ההסכם מתוקף היותה "קבלן משנה" של סוגת. המבקשת טוענת כי ההסכם בינה לבין ימית נחתם בידיעתה ובאישורה של סוגת, אשר היתה שותפה מלאה במיזם. המבקשת טוענת כי סוגת אישרה את מלוא תנאי ההסכם, המחירים, משך ההתקשרות ואופן ההתקשרות. נציגי סוגת ניהלו קשר ישיר ושוטף עם המבקשת ביחס למיזם, ערכו ביקורת במפעל המבקשת ואף עיצבו אריזות למוצרי הקמח השונים הנושאות את קוד היצרן של המבקשת. ביום 12/09/10 העבירו המשיבות לידי המבקשת תחזית הזמנות לחודשים אוקטובר-נובמבר 2010 הכוללת מאות טונות של מוצרי קמח שונים והמבקשת, לטענתה, נערכה בהתאם. תחת זאת, ביום 27/10/10 שלחה ימית הודעה למבקשת לפיה אין מניעה למבקשת לשתף פעולה עם משווקים או מפיצים אחרים לשם הפצת מוצריה. בדיעבד נודע למבקשת כי סוגת מתכוונת להפיץ מוצרי קמח דומים, אך זאת תוך שיתוף פעולה עם טחנת קמח אחרת ולא עם המבקשת.
המבקשת טוענת כי בכך הפרו המשיבות את ההסכם הפרת יסודית. נטען כי סוגת השתמשה במידע שנצבר אצלה בתהליך פיתוח המוצר שנעשה עם המבקשת, תוך שהיא נוטלת לידיה בחוסר תום לב את הסודות המסחריים של המבקשת ועושה בהם שימוש לתועלתה ולתועלת צד שלישי. המבקשת טוענת כי היא זכאית לאכיפת ההסכם ולחיובן של ימית וסוגת לרכוש את מוצרי הקמח למיזם אך ורק באמצעות המבקשת.
בתגובתה לבקשה טוענת סוגת כי ההסכם נערך בין המבקשת לבין ימית. סוגת אינה צד להסכם, ההסכם נחתם ללא ידיעתה וללא הסכמתה ולפיכך לא ניתן לחייבה על פיו. סוגת מכחישה את הטענה לפיה ימית משמשת כזרוע הביצועית שלה וטוענת כי מעולם לא הסמיכה אותה לפעול בשמה או מטעמה בכל עניין שהוא. ימית היא יזם אשר מעת לעת מקיימת מיזמים שונים תוך שיתוף פעולה עם סוגת ואולם אין בידיה הסמכות לחייב את סוגת בחוזים או במיזמים ללא קבלת הסכמתה. סוגת טוענת כי לא היתה שותפה למשא ומתן שהתנהל בין המבקשת לימית וממילא לא היתה שותפה להסכמות כלשהן שהושגו בין השתיים.
סוגת טענה כי ימית אכן ניסתה לעניין אותה במיזם לשיווק מוצרי קמח מועשרים אשר ייוצרו על ידי המבקשת. אולם לאחר עריכת "מבדק ספק" למבקשת ולאור תוצאתו השלילית, הוחלט שלא להתקשר עם ימית, אשר כבלה עצמה בהסכם עם המבקשת. ההחלטה נתקבלה בשלב ביניים במשא ומתן, בו למבקשת ולימית כלל לא היה מוצר לשיווק ועוד טרם גיבוש הסכם מסחרי.
ימית אישרה את טענות סוגת והוסיפה וטענה כי ההסכם בינה לבין המבקשת הינו הסכם על תנאי שעניינו קבלת אישור והסכמה מצד סוגת לשווק את המוצרים תחת שמה. משלא התקיים התנאי, העסקה לא השתכללה והיא אינה בת תוקף. עוד טענה ימית כי הצדדים שחררו זה את זה מהתחייבויותיהם החוזיות וממילא ההסכם בוטל כדין. ימית טוענת כי בשום שלב של המשא ומתן לא פעלה כשלוחתה של סוגת או מטעמה. נטען כי בחתימתה על ההסכם עם ימית, המבקשת נטלה סיכון מחושב, מתוך ידיעה ברורה כי הוצאת העסקה מן הכוח אל הפועל תלויה בהסכמתה של סוגת. העובדה שהמבקשת לא טרחה לערוך בירור עם הגורמים הרלוונטיים בסוגת, ביחס להתחייבותה על פי החוזה, מעידה על אומד דעתה כאמור ועל ידיעתה אודות התנאי המתלה בחוזה.
ימית טענה כי היא השקיעה משאבים רבים בקידומו של המיזם וכי כוונתה להוציאו אל הפועל היתה רצינית וכנה. אולם, בדיעבד הסתבר לימית, כי המבקשת הציגה בפניה מצגי שווא בדבר יכולתה לייצר את מוצרי הקמח החדשניים כמתואר בהסכם. ניסיונות המבקשת לייצר מוצר חדשני לא צלחו ולמעשה המבקשת היא שלא עמדה בתנאי ההסכם.
דיון והכרעה
סעד זמני, מטבעו, הינו סעד הניתן טרם בירור התובענה העיקרית והכרעה בזכויות הצדדים. על כן, המבקש סעד זמני מבית המשפט צריך לעמוד בשני תנאים מצטברים טרם מתן הסעד הזמני: ראשית, עליו להראות כי קיימים סיכויים טובים להצלחת התובענה, זאת על בסיס קיומה של עילת תביעה הנסמכת על ראיות מהימנות לכאורה; שנית, עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן אשר יצדיק את מתן הצו המבוקש.
על היחס שבין התנאים למתן סעד זמני, עמד בית המשפט העליון לאחרונה במסגרת רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון (לא פורסם, 01/09/09):
"כידוע, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. במילים אחרות, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות); רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ ([פורסם בנבו], 6.6.2006) (להלן: פרשת שלמה אליהו); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)). בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" - ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700 (2005)). עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני".
סיכויי התובענה
עילת התובענה נסמכת על קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים. אין חולק על כך שהצדדים הישירים להסכם הינם המבקשת וימית בלבד, והן החתומות עליו. סוגת אינה צד ישיר להסכם ועל כן, לכאורה, הוא אינו מחייב אותה.
המבקשת טענה כי מלשון ההסכם ומהתנהגות הצדדים ניתן להסיק כי המיזם היה "מיזם משולש" וכי סוגת התחייבה אף היא כלפי המבקשת. לטענת המבקשת, ההסכם במהותו נערך עבור סוגת ובלעדי סוגת כצד להסכם אין לו כל נפקות.